• נטע לוי גינת

ריבים בין אחים



"הוא התחיל!!!"


אפשר לשמוע את שתי המילים האלו לפחות פעם ביום בבית, ולפעמים גם הרבה יותר. וזה עוד במקרה הטוב. לפעמים, הם פשוט ממשיכים לצרוח, לצבוט ולבעוט, ומתעלמים לגמרי מהנוכחות שלנו וכמובן, מהכללים של הבית.


הורים רבים שמגיעים אליי לתהליך של הדרכת הורים, מוטרדים מאוד מהנושא של ריבים בין אחים, ומחפשים שיטות להפחית את הריבים או להפסיק אותם לגמרי.

אז מדוע הריבים האלו מתרחשים כל כך הרבה..?


ריבים בין אחים - מה המטרה?


בואו נדמיין משפחת חתולים, שכוללים את האם וחמישה גורים שמסתובבים בין רגליה. הגורים יונקים, מתנקים, עושים צרכים, וכל שאר הזמן- משחקים. המשחק של החתולים, כמו שתוכלו לראות בסרטון המתוק הזה, יותר דומה לריב מאשר למשחק. החתולים נושכים, מושכים ודוחפים אחד את השני, קופצים אחד על השני בהפתעה ומציקים אחד לאחיו בלי סוף.

מה החתולים משיגים מהריבים האלו?

  • הם מתאמנים על מיומנויות הציד שלהם- קפיצה, תפיסה, חדות עין ומהירות תגובה.

  • הם מתאמנים על היכולת שלהם להגן על עצמם- לקלוט מתי מגיעה "תקיפה", ומה אפשרויות התגובה שלהם.

  • הם לומדים לנטר ולזהות את רמת הכוח שלהם- כמה חזק לנשוך, מתי זה כבר כואב ומתי זה עלול לפצוע.

  • מה יקרה אם הם ינשכו את אח שלהם באופן שיכאיב לו...? הוא יכאיב להם חזרה? הוא יברח? הוא ירוץ לאמא?

עכשיו נחזור לילדים שלנו, וננסה לחשוב מה הם משיגים מהריבים האלו? הנה כמה אפשרויות:

  • פיתוח רגישות מותאמת תחושתית- כמה כוח יש לי? אילו רמות של כוח גורמות לכאב לאדם אחר, ואילו לא גורמות?

  • פיתוח מודעות להשפעה שלי על האחר ועל מערכות יחסים- אילו מילים שאני אומר פוגעות? מה ההשפעה שלי על האחים שלי ועל מערכת היחסים אתם? האם הם יסלחו לי? מה אני צריך לעשות כדי לשמר את מערכת היחסים?

  • חיפוש המקום של כל ילד בבית- איך האחים יגיבו אליי אם אני אתחיל מריבה? איך ההורים יגיבו? האם מגיבים אליי שונה מאשר לשאר האחים?

  • תשומת לב- כמה ההורים מתייחסים אלינו כשאנחנו רבים לעומת כשאנחנו משחקים בשקט? האם מתייחסים אליי יותר כשאני מציק לאחים שלי?

  • פיתוח אסטרטגיות ומיומנויות נוספות- משא ומתן, סבלנות, אסרטיביות, ויתור, סליחה, כוחניות, התמודדות עם בריונות, ועוד מיומנויות רבות נרכשות ומתורגלות במהלך הריבים עם האחים.

ניתן לראות שלא סתם ריבים בין אחים מתרחשים, כמעט בכל רגע שאין להם תעסוקה ברורה אחרת. יש להם המון מה ללמוד ולתרגל! וכל זה, במעטפת יחסית בטוחה של המשפחה. יחסים בין אחים, בתיווך נכון של ההורים, יוכלו בדרך כלל לשרוד מריבות הרבה יותר עוצמתיות מאשר יחסים בין חברים.

אז בכל זאת עולה השאלה, מתי להתערב, ואיך להגיב?


ריבים בין אחים- תגובת ההורים


האם להתערב?


על השאלה האם להתערב ישנן דעות מגוונות התלויות בגישה ההורית, בסיטואציה ובאופיים של הילדים. אנסה להתייחס אל השאלה הזו מכמה מובנים:


1. מוגנות- האם אחד או יותר מילדיכם נפגע באופן שחוזר על עצמו פיזית או רגשית? אם התשובה היא כן, ואתם חוששים לביטחונו הפיזי או הרגשי, יש מקום להתערב ולהפריד. אם לא- אפשר לשקול שוב לפני שמתערבים.

2. תפקידים במשפחה- האם אחד הילדים תופס באופן קבוע תפקיד ה"תוקפן" ואחר תופס באופן קבוע תפקיד "קורבן"? אם כן, כדאי להתערב ולנסות לייצר סיטואציות שיאפשרו שינוי וגיוון התפקידים בבית, וימנעו תיוג של הילדים בתפקידים האלו.

3. הכללים בבית- מה הם הכללים של הבית? בהנחה שאלימות פיזית היא מחוץ לתחום, יש מקום להתערב כאשר ריבים בין אחים מסלימים לאלימות. במידה ובבית שלכם אסור גם להשתמש במילים מסוימות, אולי הזמן להתערב יהיה אחר.

4. מה יהיה הרווח מכך שאתערב?- תשומת לב היא חיזוק חיובי. כשאנחנו מתערבים, אנחנו נותנים לילדים המון תשומת לב. מול כל ריב, כדאי לשקול אם יהיה נכון כעת להתערב או שכדאי לתת להם ללמוד ולתרגל.


החלטתי להתערב, מה לעשות?


במהלך ההורות שלי, וגם במהלך הדרכות ההורים, שמתי לב שכשההורה נכנס לתפקיד ה"שוטר" שמחליט מי צודק ומי טועה, לרוב הוא לא מצליח לפתור את הקושי שהילדים חווים, ויתרה מכך, לפעמים ההתערבות משמרת תפקידים שהילדים תופסים בבית (למשל- הגדולה הוותרנית, הקטנה שלא מסוגלת להתאפק, הסנדביץ' שתמיד מציקה...)


אז איך אנסה להגיב בעת ריב בין הילדים?

1. עצירה והפרדה- אם יש חשש לביטחון הפיזי של אחד הילדים, או שהוא סובל מכאב, אני מפרידה, גם אם זה אומר לקחת ילד אחד וללכת אתו לחדר אחר. אם יש התנהגות שאינה מתאימה לכללים בבית, אני אזכיר את הכלל- למשל "בבית שלנו מכבדים ושומרים על הגוף אחד של השני".

2. שיקוף רגש ותגובה אמפתית- אנסה לתאר לילדים שלי מה שאני רואה, לתת מקום לרגש שאני חושבת שעולה בהם (תמיד הם יכולים להגיד לי שאני טועה) ולהימנע מלתייג אותם. למשל: "אני רואה ששניכם מאוד רוצים לשחק בפלייסטיישן וקשה לכם להחליט מי יהיה עכשיו. זה בטח ממש מתסכל שאי אפשר לקבל את הפלייסטיישן מתי שרוצים...".

3. פתרון?- לפעמים אנסה להציע לילדים להגיע בעצמם לפתרון והם יצליחו בעצמם. כשהם יתקשו, אנסה לעזור להם למצוא פתרון, ולפעמים נישאר בלי פתרון לסיטואציה. 4. תשומת לב לסימני הרגש שלהם- אם הסיטואציה לא נפתרה באופן שסיפק אותם, אנסה לשים לב למה כל אחד מהילדים זקוק עכשיו. יש ילד שיזדקק לחיבוק ארוך ומרגיע, יש אחד שירצה ללכת לחדר להירגע, יש ילדים שירצו לדבר על זה ויש ילדים שיהיו מלאים באנרגיה של כעס ויצטרכו להוציא אותה איכשהו. אנסה ככל האפשר להתייחס לצורך של כל אחד מהם ולהכווין אותו לדרך שמותרת בבית (למשל חיבוק, לתופף על הספה או המיטה, לרוץ או לקפוץ, לבכות, לנשום...).


איך להפחית ריבים בין אחים?


"נניח שנפתר הריב הזה, עוד 10 דקות יתחיל עוד אחד. מה אז?" כדי להפחית את כמות המריבות בבית, נרצה לאפשר ככל האפשר לכל ילד לחוש אהוב ורצוי בבית, להפחית תחרות ולעודד ערכים של התחשבות, חלוקה ותשומת לב לרגשות האחר.

כדאי לנסות ולייצר סיטואציות של שיתוף פעולה, חוויות מקרבות וחיוביות, יצירה משותפת או משחקים הדורשים עזרה הדדית לעומת תחרות.

פעילות קבועה שיכולה לענות על המקום הזה היא ארוחת ערב משותפת משפחתית, שבה כל אחד מספר קצת על היום שעבר עליו, אילו דברים משמחים היו בו ואילו חלקים מאתגרים או קשים. ארוחה משותפת היא חוויה שמעודדת תרבות משפחתית של קרבה, שיתוף והקשבה, וכמובן אכילה משותפת שהיא המרכז של כל אירוע חברתי.

עוד משהו שיכול לעזור הוא דווקא זמן איכות נפרד עם כל ילד. נסו לייצר לכל הורה זמן אישי עם כל ילד, "זמן קסם", לפחות אחת לשבוע. זה לא צריך להיות שעות של משחק, מספיק אפילו 20 דקות, אבל איכותיות- בלי טלפונים, הפרעות, או עיסוקים אחרים. דרך נוספת לתת לכל אחד מקום מיוחד משלו הוא לתת לכל אחד "תפקיד בבית", משהו קטן שעליו הוא אחראי (למשל- עריכת השולחן, סידור הנעליים במתקן, הוצאת הפח וכו') וכשהוא עושה אותו כולם שמחים על כך שהוא עוזר. דגש חשוב- זה תפקיד שנועד לתת לילד הרגשה שהוא שייך ומשמעותי. לכן, כשהוא עושה את התפקיד- חגגו את זה. כשהוא לא עושה- עדיף להתעלם ולא לפתח מריבות סביב התפקיד...


דרך נוספת שעשויה לעזור להפחית מריבות בבית היא הגברת השיח על רגשות ודרכי התמודדות. כשהילדים עצובים, כועסים, מתוסכלים, חווים חוסר אונים, מבוכה ועוד, השתדלו לשקף את מה שהם מרגישים ולתת מקום לרגש, והציעו דרכי התמודדות אפשריות. למשל: "אתה מאוד רצית לנסוע עם האופניים לגן היום, אתה מאוכזב מאוד. הלוואי שיכלנו לקחת אותם היום. מה יכול לעזור לך? כשאני מאוכזבת אני אוהבת לקבל חיבוק או לחשוב על משהו שמשמח אותי".


אם אנחנו רוצים לייצר מערכות יחסים של סבלנות, התחשבות ואכפתיות בין האחים, נצטרך באופן עקבי ושיטתי לתת מקום לערכים האלו בדינמיקה המשפחתית. כשאח אחד מחליט לחלוק משהו עם אח אחר, נותן לו חיבוק או אומר מילה טובה, מחכה בסבלנות או סתם משחק יפה עם אח אחר, האירו את זה בפנס מטאפורי. מתן תשומת לב מרובה להתנהגויות שנרצה לראות, תגביר את הסיכוי שהן יתרחשו יותר. נסו להראות לאח שנתן תחושה שהוא עזר ושימח אותנו, ולאח שקיבל כמה שכיף לו שיש לו אח שחולק איתו ומתחשב בו.

ילדים אוהבים לשמח את ההורים שלהם, ולהרגיש שייכים. ככל שניתן מקום חיובי למערכת היחסים שאנחנו רוצים לראות בין ילדינו, זה יעזור להם לאפשר לה להתרחש. ובכל זאת- חשוב לזכור: ריבים הם לא רעים. ריבים מתונים משרתים את הלמידה וההתפתחות של ילדינו ועשויים אף לחזק את מערכת היחסים ביניהם.


רוצים לקבל דיוור עם מאמרים נוספים על הורות, ילדים והתמודדויות רגשיות? הצטרפו לרשימת התפוצה שלי.