שלא אכניס לו לראש! - דיבור על קשיים רגשיים של ילדים

לא מעט הורים הגיעו אליי לתהליך של טיפול רגשי בדאגה לילדם שמתמודד עם קשיים רגשיים כאלו ואחרים. ועם זאת, התשובה של רובם המוחלט לשאלה:

"האם דיברתם עם הילד על הקושי שלו?"

היתה- לא!.

בדרך כלל ה"לא" הזה מלווה בפחד גדול "להכניס לו לראש", ונע בין החשש שאם נדבר עם הילד על הקושי הרגשי שלו אז הקושי יגדל ויתעצם, לבין החשש שאם נדבר עם הילד לגבי הקשיים שלו, הוא ירגיש שהוא "לא בסדר, לא נורמלי או מקולקל" והדימוי העצמי שלו ייפגע.

אנסה להתייחס לכמה מהחששות האלו:

לדבר על הפיל שבחדר - קשיים רגשיים של ילדים

הספר "דרקון - אין דבר כזה" מספר על בילי ביקסבי שרואה דרקון קטן וחמוד ומספר לאמו. היא, בתגובה, מכחישה את קיומו של הדרקון ואומרת לו שאין דבר כזה דרקון.

לאורך הסיפור, הדרקון הולך וגדל עד שמגיע למימדי ענק ולוקח את הבית איתו, בעוד הוא רק מחכה שיכירו בקיומו.

כמו בספר, כשהילד שלנו חווה קושי רגשי או התנהגותי, הוא יודע את זה.

לרוב, הוא מרגיש שונה מחבריו ושם לב שדואגים לו או כועסים עליו הרבה, או שהוא לא נינוח כפי שהיה. כאשר ההורים מתעלמים מקיומו של הקושי, הילד עלול לחוות, בנוסף לקושי שכבר יש לו, גם בדידות, ולחשוב שאם אפילו אבא ואמא לא מדברים על הקושי שלו, כנראה שזה ממש גדול וחמור.

מכאן, שדווקא הדיבור על הקושי עשוי להפחית את הפגיעה בדימוי העצמי ולעזור לילד להרגיש אהוב ומוגן.

נורמלי או לא נורמלי?

במהלך טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אחד התהליכים הראשונים שמתרחשים לרוב, נקרא "נרמול". זה אומר במילים אחרות- לעזור לאדם שמגיע להרגיש נורמלי. כשאנו חווים קושי רגשי בעצמנו או מתמודדים עם קשיים של הילד שלנו, אנחנו נוטים להרגיש לבד, ולחשוב שאף אחד בעולם לא מתמודד או התמודד עם קשיים כאלו. בפועל, רוב הקשיים הרגשיים איתם מגיעים לטיפול הם נפוצים הרבה יותר ממה שנדמה לנו.

גם כהורה יש לנו אחריות לנרמל לילד שלנו את הקשיים שלו. אם זה אומר שאנחנו צריכים קצת לקרוא עליהם, לשתף את האנשים הקרובים אלינו ולהתייעץ, ובעיקר להראות לילד שלנו שגם אם יש לו קושי רגשי או התנהגותי, זה הכי טבעי ומובן בעולם.

אז איך לדבר על הקשיים הרגשיים?

אנחנו רוצים לתת לילד שלנו תחושה שיש מקום לחוויות הקשות שהוא עובר. עם זאת, זה לא אומר שנרצה לנפח את החוויה הלא נעימה ולשים רק אותה במרכז.

אפשר, למשל, להגיד לילד שאנחנו רואים שהוא מתמודד עם קושי מסוים, ולתת לו דוגמאות פרקטיות שיעזרו לו להתחבר לדברים. חשוב לנסות להימנע מתיוג: "אתה כל הזמן בוכה/פוחד/משתולל" אלא להתייחס קונקרטית. למשל: "בתקופה האחרונה מאוד קשה לך להיפרד מאבא ואמא בבוקר, אתה עצוב ובוכה בפרידה". אפשר גם לשאול את הילד "מה אתה חושב?" ולבדוק איתו אם הוא יודע להסביר מה מפריע לו ומה הרגשות שמלווים אותו.

אם הוא רוצה להמשיך ולדבר, ולתת דוגמאות- תנו לו.

אם הוא רוצה לעכל בשקט- זה גם בסדר. אולי הוא יבוא אליכם בהמשך לפתוח את הנושא הזה עוד.

הכי חשוב- לתת לו את ההרגשה שאתם איתו, ושאתם תעשו כל מה שצריך כדי לעזור לו.

אז לסיכום:

מה כן?

• לדבר על הקושי הרגשי

• לנרמל ולתת תוקף לרגשות ולהתנהגות

• לאפשר לילד לדבר או לא לדבר על זה

מה לא?

• להתעלם מהדרקון

• לתייג

• לפחד מרגשות לא נעימים

וכמובן, אם אנחנו כהורים מרגישים שהילד לא מצליח להתגבר בעזרתנו על הקושי, מומלץ לפנות לטיפול רגשי מקצועי או להדרכת הורים.

רוצים לקרוא עוד?

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל דיוור בנושא הורות ואתגריה, צרכים התפתחותיים ורגשיים של ילדים והתמודדות עם קשיים רגשיים.