"טרופותי" - על שקרים של ילדים

טרופותי, מאת ג'וליה דונלדסון (איור- אקסל שפלר), מספר לנו על עכבר קטנטן שמטייל ביער ופוגש בדרכו שלל סכנות בדמות טורפים אפשריים, מהם הוא מתחמק בעזרת מוחו הקדחתן שממציא מפלצת אימתנית עליה הוא גובר לכאורה, ומשנה לגמרי את הדרך בה אותם אויבים תופסים אותו. הספר המקסים הזה, מפגיש אותנו עם נושא טעון מאוד בין הורים וילדים, והוא לא אחר מאשר- שקרים.

בגיל מאוד צעיר (הרבה לפני שאנחנו מוכנים לכך) רוכשים ילדינו יכולת מופלאה ומתחילים פתאום - לשקר.

אצל ילדים מסוימים זה מופיע בגיל 6-7, אך אצל אחרים השקרים מתחילים כבר בגילאי 3-4. זה יכול להיות בתגובה לשאלה אם הם רחצו ידיים, או לשאלה "מי שפך את המיץ"?, וזה יכול גם להתרחש ביוזמתם, כחלק מרצון להיות חלק ממשהו או להשיג משהו.

השפעת הסביבה על שקרים של ילדים

התפיסה ההורית של השקר

רוב ההורים, בתגובה לשקרים של ילדיהם, מתחילים להילחץ ולפרש את המצב.

מחשבות כמו "היא לא מכבדת אותי", "חשבתי שיש בינינו אמון והוא שובר אותו", או "הוא עושה לי דוקא" מלוות לא מעט הורים, שבתגובה מתחילים לעשות לילד מבחני אמינות:

"אתה בטוח שצחצחת שיניים? בטוח בטוח? אני הולך לבדוק"

"אם אני אגלה שאתה משקר לי אני לא ארשה לך יותר ללכת ל..."

או לתייג את הילד כ"שקרן" ולהיכנס למאבקי כוח מולו על הנושא.

מה הבעיה אם כך?

נכון, היינו רוצים ללמד את הילד שחשוב לומר את האמת בבית. ועם זאת, השיטות שתיארתי למעלה עשויות לגרום ליותר נזק מתועלת.

ראשית, ילד שבוחנים שוב ושוב את נכונות דבריו עשוי לחוות חודרנות ולהתקשות להרגיש שיש לו מרחב אישי להיות בו. הוא גם עלול לפחד מתגובת הוריו עוד יותר, ולחוש שהם בעיקר מחפשים אחר האמת ולא אחר טובתו, וכך נכנס אלמנט של מתח וריחוק במערכת היחסים בין ההורה לילד במקום תמיכה ומרחב של שיתוף ותחושת בטחון, שיוכל לשמש אותו במשך חייו ובמיוחד בגיל ההתבגרות.

שנית, כשאנו כהורים עוסקים יותר מדי בתוכן של הדברים, או של השקר, התוכן והשקר מקבלים המון כוח.

כתוצאה מכך, לומד הילד שלדברים שהוא בוחר להגיד (או להסתיר) יש המון השפעה על מצב הרוח של ההורים, על התנהלותם והחלטותיהם, וזה עלול דווקא להגביר את ניסיונותיו "לשלוט" מה שהוא יכול להשיג באמצעות שקרים ומניפולציות שונות.

בנוסף, כשאנו כהורים נותנים לילד את התחושה שהשקר שלו פוגע בנו עד עמקי נשמתנו ושהתחושה שאנחנו סומכים עליו נפגעת, עלולה להיווצר תחושת אחריות מוגברת אצל הילד על המבוגרים בחייו.

ילד זקוק להרגיש שהוא רק ילד, שהמבוגרים סומכים עליו וגם משגיחים עליו ככל שהם מרגישים שיש צורך, ושהפעולות שלו אינן (ברובן לפחות) הרות גורל על הביטחון או האהבה של הוריו.

ילד שחש אחריות על הוריו, על הקשר איתם או על האהבה שלהם, עלול לחוות חרדה ואי שקט ולהפגין התנהגויות "בעייתיות" כתוצאה מהאחריות שהוא אינו בשל לשאת בילדות (ואם נהיה כנים- במידה מסוימת גם בבגרות אנחנו רוצים שההורים יהיו אחראים על האחריות ההורית ולא ההפך).

שקר כמיומנות בין-אישית

אם נעצור רגע ונחשוב לעומק, נבין שכמעט בלתי אפשרי להסתדר בעולם ללא היכולת לשקר.

בסרט "שקרן שקרן" אנחנו רואים באופן קומי כמה שפשוט אי אפשר להסתדר רק עם האמת!.

לרוב מדובר בשקרים לבנים וקטנים, אך גם אלו לעתים הם קריטיים על מנת לשמור על פרטיות, ליצור ולשמר קשרי עבודה וקשרים אישיים ופשוט להסתדר בחיים.

גם אם נחשוב על העכבר המתוק בטרופותי, הרי שאם הוא לא היה משקר, הוא ככל הנראה היה נטרף על ידי החיה הראשונה שהוא היה פוגש.

עכשיו נחזור למחשבות שלנו, ההורים, ונבין כי ברוב המקרים הילד שלנו מתחיל לשקר לא כי "הוא עושה לי דווקא", ולא כי "אין בינינו אמון".

הוא מתחיל לשקר פשוט כי היכולת הקוגניטיבית שלו התפתחה, והוא רוצה להשתמש בה, לחקור אותה, לנסות אותה ולהתאמן בה, וכי באופן פשוט-

על ידי שקרים ניתן להשיג דברים נעימים, ולהימנע מדברים לא נעימים!

אז איך בכל זאת מתמודדים עם כך שהילדים משקרים?

ראשית, ננסה להפחית תשומת לב ועיסוק בשקרים. כדאי להימנע מאמירות חריפות המתייגות את ילדינו בתפקיד שלילי או לתת לשקרים תשומת לב מרובה מדי. כשהילדים שלנו מספרים לנו משהו ואנחנו יודעים שזו אכן האמת- כדאי לתת הרבה יחס לתוכן.

שנית, ניתן לנסות ולהפחית את המצבים בהם אנחנו מעמידים את הילד בפני מצב שהוא ירצה לשקר.

למשל, במקום לשאול את הילד "צחצחת שיניים?", אנסה לקרוא לילד לצחצוח משותף אם הוא צעיר, או להזכיר לו "יאללה, צחצוח". עצם הניסוח שאינו בשאלה- כבר מפחית את הסיכוי למענה בדרך של הסתרה.

אם מישהו שפך את המיץ על הרצפה, או שמישהו התחיל את הריב ואנחנו לא יודעים מי,

לפעמים כדאי לתאר את המצב במקום לחפש את האשם.

"נשפך פה מיץ, אנחנו צריכים לנקות אותו ואז נוכל לצאת לגינה".

(גם אם אף אחד לא יתנדב לנקות כי הוא שפך, זה בסדר שכולם ביחד ינקו את המיץ... ורק אחר כך נצא לגינה).

אפשר לדבר עם הילדים, בזמן רגוע ולא בזמן ויכוח, על החשיבות של תיאור המצב באופן אמיתי וללא סילופים, כדי שנוכל לעזור להם בעת הצורך, וכמובן לתת בעצמנו מודלינג של שיתוף כנה.

ניתן גם לדבר על הקשרים החברתיים וכיצד הם עשויים להיות מושפעים לרעה בעקבות שקרים.

לבסוף, דרך נוספת שעוזרת עם שקרים היא פיתוח מערכת יחסים של שיתוף כנה ומאפשר ותרבות של שיתוף בין חברי המשפחה.

רעיונות לחיזוק השיתופיות תוכלו לקרוא כאן-

https://www.netaleviginat.co.il/post/ילד-בונקר-על-ילדים-ששומרים-הכל-בבטן

לסיום, אני ממליצה בחום גם על רכישת או השאלת הספר "טרופותי" ופתיחת שיח על שקרים, מניפולציות ומה שביניהם, וללמוד יחד כיצד הם משרתים אותנו והיכן הם עלולים לפגוע.