איך לעזור למתבגרים להתמודד עם רילוקיישן?

מכיר.ה את המשפט  "עכשיו זה המועד האחרון לעזוב, אח"כ היא תהיה גדולה מדי ולא תוכלו?"

אז נכון שאף פעם לא מאוחר מדי, אבל המשפט הזה בהחלט לא הומצא בלי סיבה, והוא מתייחס לכך שלמתבגרים (החל מגיל 12 בערך) הרבה יותר קשה להתמודד עם רילוקיישן או הגירה.

נכון שלא כולם אותו דבר, ויש מתבגרים ומתבגרות שיהיו מאושרים מההחלטה ויסתדרו נפלא. אך באופן כללי אפשר בהחלט לראות מגמה של קושי משמעותי יותר בגילאי ההתבגרות מאשר בגילאים הצעירים.

למה למתבגרים זה יותר קשה?

אולי חלק מהסיבות מובנות מאליהן אבל שווה להתעכב רגע על הגורמים לכך שמדובר בתהליך כל כך קשה עבור מתבגרים:

1. פרידה מקבוצת השווים- גילאי 9-11 הם גילאים קריטיים בכל הנוגע ללמידת כללים חברתיים, העמקת קשרים ויצירת חברויות עמוקות יותר מאשר בגילאים צעירים יותר. מתבגרים רבים "עובדים" קשה בגילאים אלו על הקשרים החברתיים שלהם, ומגיעים לגילאי 12-16 עם מעגל חברתי יחסית יציב המאפשר להם מנוחה בתקופה של בלבול והשתנות.מעבר לארץ אחרת בגילאים האלה, עבור מתבגרים רבים, משמעותו פרידה מרתמת הביטחון שמאפשרת מבחינתם לעבור את אתגרי ההתבגרות בשלום.

2. היכרות עם קבוצת שווים חדשה- מאותה סיבה שהוזכרה, לחלק ניכר מהמתבגרים מאוד קשה לחשוב על יצירת מעגלי חברויות חדשים והשתלבות בתוך מעגלים חברתיים קיימים וותיקים, וקושי זה מחריף לאור התרבות והשפה השונה.

3. גיבוש זהות- בגיל ההתבגרות הילדים שלנו מגבשים את זהותם העתידית כבוגרים צעירים. הם חוקרים, מתבלבלים, טועים ומנסים להבין מה הם הערכים החשובים להם, מי האנשים שמתאים להם להיות לידם ועוד. מדובר בתקופה מאוד סוערת רגשית וקוגניטיבית גם כאשר הסביבה יציבה. כאשר אנחנו מכניסים לתוך המשוואה הזו שינוי סביבתי אדיר כמו רילוקיישן והשתייכות לסביבה חדשה, חלק מהמתבגרים עשויים לחוות עצירה ואף נסיגה בתהליך הזה שיתבטא בתור משבר בתפיסת הזהות שלהם.

4. שינוי כללי המשחק- בגילאי 12 בערך המתבגרים, כמונו, הם כבר אנשים של הרגלים. הם אוהבים את האוכל שלהם, את המכולת שלהם ואת הנסיעה באופניים לבית הספר. מכירים את הכללים במסגרת החינוך ואת הכללים הלא מדוברים בין החברים.נחיתה לתוך תרבות חדשה הדורשת שינוי מהותי בהרגלי החיים ובניואנסים ההתנהגותיים מאתגרת את המתבגרים (סעיף זה בעצם נכון לכל הגילאים, אבל הופך מאתגר יותר ככל שגדלים).

5. דימוי עצמי רגיש- ההתבגרות היא תקופה מאתגרת מאוד מבחינת הדימוי העצמי שעובר טלטלות מרובות. העיסוק באיך המתבגר.ת נראה בעיני סביבתו יכול לקחת משאבים רבים פנימיים וחיצוניים. הצורך להשתלב במקום חדש שיש לו חוקי לבוש, התנהגות ושפה שונה, יכול להגביר עד מאוד את תחושת המבוכה, הזרות ואף הפגימות שמתבגרים חווים וכך גם לאפשר להם הרבה פחות סבלנות לטעות, ללמוד ולהשתפר בתהליך ההסתגלות ולמידת השפה.

6. סוגיית הנפרדות מההורים- גיל ההתבגרות הוא תקופה של בניית זהות נפרדת של הילד מהוריו. פעמים רבות זה יכלול מרד, כעסים, קצרים בתקשורת והתרחקות פיזית. בתוך מהלך של רילוקיישן, "מוכרח" המתבגר לחזור לחיק הוריו לשם תמיכה פיזית ורגשית, ולעתים עצם אי יכולתו להמשיך בתהליך הנפרדות מהווה קושי משמעותי בפני עצמו.

7. תקשורת- מתבגרים רבים נמצאים בשלב התפתחותי שבו הם לומדים תקשורת ביחסים בין אישיים. הם לומדים "לריב", לבקש סליחה ולסלוח, לבנות אמון ועוד.כחלק מההתפתחות הזו, שנות ההתבגרות הן שנים חשובות בהן המתבגר לומד לבטא את הצרכים שלו בצורה יותר ברורה, כדי שבגיל 25 יוכל להגיד במקום "אני שונא אותך"- "אני ממש כועס כשאתה לא מקשיב למה שחשוב לי".מצד שני, אלו שנים רצופות דרמה, ורוב המתבגרים שעדיין נמצאים בשלב של "אני שונא אותך" גם מצופים מאיתנו ההורים להיות מווסתים רגשית בשלב כל כך מערער.והאמת? שהם לא תמיד יכולים.

8. תנודות הורמונליות- בשנות ההתבגרות ישנן תנודות גדולות ומשמעותיות בהורמונים שיכולות לפעמים להשתנות ממש באותו היום. התנודות האלו גורמות לכל חוויה רגשית (ובמיוחד השליליות שביניהן) להיות מועצמת פי כמה ומלווה ברגשות של חוסר שליטה וחוסר אונים, ולדפוסי החשיבה להיות מאופיינים בהרבה הטיות שמקשות על התבוננות גמישה בתמונה הרחבה.

9. כל המשפחה בלחץ- המעבר לארץ חדשה כרוך לרוב בעוצמת לחץ גבוהה אצל כל בני המשפחה הקרובה והמורחבת, לחץ שמחלחל אל המתבגרים החדים שלנו שקולטים הכל, ביתר שאת.

אז מה, לא לעבור?

לא בהכרח.

ישנם מקרים שאולי עדיף לשקול אם אכן לעשות את הצעד ולעבור עם מתבגרים, במיוחד כאלו החווים מגוון של קשיים לאורך הילדות ומתאפיינים בפחות גמישות לשינויים.

אך ישנם גם מקרים רבים בהם מתבגרים יוכלו להסתגל ולהתמקם בארץ היעד בצורה מצוינת עם הבנה ותמיכה.

איך נעזור למתבגרים שלנו ?

1. לספר להם כמה שיותר זמן מראש ולתת להם זמן לעבד ולהתכונן. לא לחכות לרגע האחרון. הם מבוגרים קטנים שזקוקים לזמן שלהם להתמודד עם החדשות האלה ולהתרגל לשינוי.

2. לשתף אותם כמה שיותר- בהחלטות על הדירה, על בית הספר, ואפילו בהחלטות קטנות כמו אם  לטוס לפני חנוכה או אחרי חנוכה, מתי להשתלב בלימודים החדשים, מתי להתחיל ללמוד או לתרגל את השפה ועוד. נער.ה ששותפ.ה להחלטות יכול לחוש יותר שליטה ופחות חוסר אונים.

3. לתת להם "לשנוא אתכם"- כמו שילד בן 2 שמפיל את הארטיק שלו ינסה לפעמים לתת להורה מכה או לצרוח עליו עד שהתסכול יירגע והוא יהיה מוכן לחיבוק, כך גם המתבגר.ת מוצפים ולא תמיד יש להם את הכוחות "לדבר על זה בצורה בוגרת".משפטים כמו "אני נשאר פה בלעדיכם" או "הרסתם לי את החיים" יכולים בהחלט להישמע וחשוב לא להיבהל מהם או להילחם בהם. תנו להם להישמע ותהיו שם עם אוזן חומלת וחיבוק לכשיהיו מוכנים. הם צריכים לפרוק ולהרגיש שהם לא לבד.

4. לשתף ברגשות שלכם- גם אתם פוחדים? ספרו, שתפו, הביאו את הדילמות והחששות. הם לא צריכים לראות אתכם כגיבורי על ששום דבר לא מזיז להם. ההפך. הקושי האנושי מאפשר להם להרגיש נורמליים.

5. לנסות להתכונן- אם המתבגר.ת משתף.ת פעולה, נסו להתכונן כמה שאפשר לקראת המעבר. זה יכול להיות על ידי לימוד השפה, הכרת בית הספר ואולי אפילו הכרה של ילד.ה מבית הספר לפני שמגיעים. הגעה עם ידע והיכרות מאפשרת תחושת שליטה ופחות חרדה.

6. להתאזר בסבלנות- תהליך ההסתגלות לוקח זמן לכולם, וייתכן שלמתבגרים ייקח יותר מאחרים. כדאי למדוד התקדמות במובנים של חצי שנה או שנה ולא כל שבוע. תהיו שם איתם עם הקושי ועזרו להם להאמין שאתם סומכים עליהם והם מסוגלים להתמודד.

7. להיתמך- כשיש קושי משמעותי, עדיף להיתמך בטיפול לנער.ה או הדרכת הורים ולא לתת למצב להחמיר.

8. להתגמש- לפעמים ניסינו הכל ועדיין מה שתכננו לא עובד. אם מתבגר.ת נכנס למשבר, מסרב ללכת לבית הספר או להכיר חברים, מתכנס או חווה קושי אחר, בדקו יחד איתו איך אפשר לעזור. לפעמים יש גם צורך לעשות שינוי בסביבה החיצונית כדי לעזור בהסתגלות קלה יותר

שיהיה מעבר קל!