"הפחד להיות לבד" - חרדת פרידה אצל ילדים בעקבות משבר הקורונה ודרכי התמודדות

בפברואר 2020 הופיעה לראשונה בישראל מחלת הקורונה (COVID-19).

בעקבותיו, החל מחודש פברואר ובמיוחד מאמצע חודש מרץ, החלו להיכנס לחיינו שינויים משמעותיים והדרגתיים של סגירת מסגרות החינוך, ריחוק חברתי, היסגרות בבתים, שינוי סדר היום והפסקת עבודה או עבודה מהבית.

מבחינה רגשית, חברתית כלכלית וסביבתית הקורונה הביאה עמה שינויים מרחיקי לכת בשגרה שלנו המבוגרים ושל ילדינו, ביניהם הימצאות כל המשפחה יחד לאורך כל שעות היום, שינוי בשעות השינה של הילדים וההורים, הפחתה משמעותית בזמן ההתפתחות האישית והמקצועית של ההורים, התמודדות עם אתגר העסקת ומציאת פעילויות לילדים וכמובן שינוי מוחלט של הסביבה החברתית לאורך היום, הן של ההורים והן של הילדים.

בעקבות כל אלו, ילדים רבים מראים שינויים התנהגותיים ורגרסיה בהתנהגותם. בעיות כגון הרטבה ביום או בלילה, התפרצויות זעם וקושי בהתמודדות עם תסכולים, ריבים מרובים בין אחים, תלותיות וקושי בהפגנת עצמאות נפוצים ונשמעים מבתים רבים.

אחד הקשיים הנפוצים עליהם מספרים כעת הורים הוא היצמדות של ילדים להוריהם ופחד של הילדים להיות לבד. על כך ארחיב במאמר זה, ועל הדרכים להתמודדות.

מה היא חרדת פרידה

"הוא לא מוכן להיכנס לשירותים לבד!"" אמרו לי פעם הורים שהגיעו עם ילדם לטיפול. הם תיארו שהילד המתוק, החכם והחברותי שלהם פשוט לא מסוגל להיות לבד- הוא הולך אחריהם לכל מקום בבית, מתעקש לישון עמם בלילה, בוכה וצועק כשאחד ההורים צריך לצאת לזרוק את הזבל, מסרב ללכת לחברים או אירועים חברתיים ללא ליווי צמוד של הוריו ואפילו טיול בשכונה הפך להיות מורכב כי הוא לא מוכן לזוז מהוריו ואחותו התינוקת.

כמובן שהפרידה בגן הפכה גם היא לסיוט מתמשך, והם פשוט לא ראו איך להחזיר לעצמם את הילד הבוגר והעצמאי שהם הכירו.

חרדת פרידה מתארת מצב מתמשך בו ילד מביע חרדה ותגובה שאינה תואמת לגילו, סביב פרידות אמיתיות או פרידות שהוא חושש שיתרחשו מהוריו. בדרך כלל הילד יחשוש מכל פרידה מהוריו, בין אם קצרה ובין אם ארוכה, ויתלוו לתגובתו דאגות כגון:

• פחד שיקרה משהו להורה

• פחד שיקרה משהו שיפריד בינו לבין ההורה (כמו ללכת לאיבוד)

• פחד או סירוב ללכת לבית הספר או מקומות אחרים בלי ההורה

• פחד או סירוב לישון רחוק מההורה או במקום אחר

• סיוטים או חלומות מפחידים

• תלונה על כאב ראש, כאב בטן, בחילה ועוד לקראת פרידה מההורה

התפתחות חרדת פרידה עשויה להופיע עקב מטען גנטי וטמפרמנט עמו נולד הילד, עקב חוויה סביבתית או תגובת הסביבה אליו ולהתנהגותו ושילוב של השניים.

חרדת פרידה יכולה להופיע מגיל קטן כדפוס המלווה את הילד או להתחיל בפתאומיות עקב אירוע מלחיץ.

חשוב לדעת שלא כל מצב בו הילד מסרב ללכת לבית הספר, לגן או לחבריו מהווה ביטוי של חרדת פרידה, וכי ישנן סיבות מגוונות בעקבותיהן עשוי ילד לחוות חרדה ולסרב לצאת מהבית.

חרדת פרידה או קושי להיפרד בעקבות משבר הקורונה

הורים רבים מתארים כיום היצמדות מרובה של ילדיהם אליהם, הן ברמה הפיזית (הרבה יותר מגע, חיבוקים, דורשנות ו"פינוק") והן ברמה הרגשית (רצון בעזרה מתמדת וקושי להסתדר לבד, בקשה ש"יאכילו אותי", "ישכיבו אותי" ועוד). חשוב לזכור שמדובר בתגובה נורמלית למצב לא נורמלי.

אנו נמצאים בתוך אירוע גורם סטרס מתמשך ומלא באי וודאות. ילדינו שרגילים לשגרה מאוד ברורה וקבועה, חשים היטב את השינויים המרובים ואת הכאוס שסובב סביבם, את אי הוודאות מתי יוכלו לפגוש את סבא וסבתא או את חבריהם, ומתי יחזרו לגן, וכמובן, את הלחץ ואי השקט שלנו ההורים.

כפי שרוב המבוגרים חווים בימינו פחות מווסתים ובשליטה על רגשותיהם, ומרגישים לפעמים כמי שנוסע ברכבת הרים של המציאות, כך גם ילדינו. ולכן, טבעי ונורמלי שהם ייצמדו אל המקום הבטוח ביותר בחייהם- ההורים.

איך יודעים אם מדובר בחרדת פרידה?

במידה והימנעותו של הילד ממצבי פרידה או מהישארות לבד מחריפה והחרדה שלו הולכת ומתעצמת, וכן במידה ואנו רואים פגיעה משמעותית בתחום הלימודי והחברתי- סירוב ללכת לבית הספר, לפגוש חברים וכו'.

בעצם, בתוך מצב ההסגר הנוכחי, יהיה קשה מאוד לאבחן מצב של חרדת פרידה, כי התפקוד התקין של כולנו אינו מתאפשר כשם שמתאפשר בשגרה- לא פוגשים חברים, לא הולכים לבית הספר וגם לא מתרחקים מהמשפחה הגרעינית. מה שכן נרצה לעשות בתקופה הזו, הוא לשמר ככל האפשר את הבטחון של הילד שלנו על מנת למנוע מצב של התפתחות חרדה פרידה לאחר החזרה לשגרה או החרפתה תוך כדי התקופה הזו.

כיצד למנוע התפתחות של חרדה פרידה בעקבות הסגר הקורונה?

בבואנו לדבר על מניעה או הפחתת סיכוי להתפתחותה של חרדה פרידה, נפריד בין ילדים שמראים סימנים משמעותיים של קשיי פרידה כיום לבין אלו שלא.

ככלל, ועבור כל הילדים, ישנם כמה טיפים שמומלץ לשמור עליהם ככל האפשר ועשויים לעזור במניעת התפתחות חרדה פרידה או חרדות אחרות:

שמירה על שגרה מסודרת באופן יחסי

כדאי, ובמיוחד עם ילדים קטנים יותר, להשתדל לשמור על שגרה מסודרת המאפשרת תחושת וודאות ובטחון לילדים. קימה בשעות סבירות, התלבשות וצחצוח שיניים, ארוחת בוקר או כל שגרה אחרת שתבחרו להנחיל בתקופה זו, תעזור להם לעבור את התקופה הזו באופן יציב יותר. גם אם השגרה הזו כוללת לא מעט זמן מסכים (לעתים רבות אין ברירה), יותר בלאגן בבית ופחות סבלנות, וגם אם השגרה שונה לחלוטין מזו שהם יהיו בה אחרי הסגר- זה גם בסדר. כל שגרה שיש בה נקודות עוגן קבועות תשפיע לטובה.

חיזוקים חיוביים להתנהגות עצמאית

אחד החיזוקים הכי משמעותיים עבור ילדינו הם תשומת הלב שלנו, התחושה ש"ראינו" אותם, ששמנו לב, שהתרגשנו. בתקופה מלחיצה כמו זו שאנו נמצאים בה כעת, ומאחר ואנו מטפלים בילדים ימים ארוכים ללא עזרה, אנו נוטים הרבה פעמים לשים לב להתנהגויות השליליות ולשים עליהן פנס, אם מכעס, או מדאגה. אמירות כמו "את כל הזמן בין הרגליים שלי!", "למה אתם לא מסוגלים להעסיק את עצמכם לבד אפילו שניה?", "נו מה אתה תינוק? אני רק יורדת לשניה להוריד את הזבל" עשויות להיות נפוצות יותר.

חשוב לנסות ולשים את הפנס דווקא על ההתנהגויות שאנחנו רוצים לראות.

אם אחד הילדים שלנו נצמד אלינו כל היום ועכשיו הוא פתאום יושב 5 דקות ומשחק בשקט- שבחו אותו! גם אם זה יגרום לו להפסיק את המשחק לבד, זה יהיה משמעותי עבורו ועבור האמונה שהוא מסוגל לבד. אמירות כמו "איזה עצמאי אתה! איך אני אוהב לראות אותך מעסיק את עצמך לבד, אתה יוזם משחקים מעניינים כשאתה משחק לבד" וכו', עשויות תוך כמה ימים להגביר מעט את רגעי העצמאות ולהפחית את רגעי התלות.

הורות מובילה לעומת מגוננת

ניתן לראות שלעתים הורים מודאגים יותר מילדיהם לגבי העתיד הצפוי להם בתקופה זו. הורים רבים מביעים חששות לגבי הסתגלות מחודשת של ילדם לגן, התמודדות עם גבולות, פחד שהם לא יסתדרו לבדם וכמובן פחד ממחלת הקורונה עצמה, וכתוצאה מכך מוצאים עצמם הרבה יותר מגוננים מהרגיל.

חשוב כמובן להקשיב להנחיות ולשמור על ילדינו, אך עם זאת, יש לזכור כי אנחנו הם מוקד המידע העיקרי והכי משמעותי עבור ילדינו. לכן, למשל, ילד שחווה את אבא שלו כמגונן מאוד, נזהר עליו וחושש שיחלה, שייפול, שיישאר לבד ושיקרה משהו נורא- יבין שככל הנראה יש סיבה לדאוג ועשוי להראות יותר סימנים של חרדה להישאר לבד.

שוב אציין שמדובר בתגובה נורמלית (הפעם של ההורים) למצב לא נורמלי. אי אפשר לצפות מהורים במצב הנוכחי לא להיות בלחץ. עם זאת, תשומת הלב לאמירות שאנו אומרים לילדינו ולמסר שאנו מעבירים להם עשוי לעזור. ילד שההורה שלו "יוביל" אותו בבטחה בתקופה זו, תוך החלטה ברורה על הכללים בבית ובחוץ, ומתן מרחב משחקי בתוך הכללים, יוכל לאפשר לעצמו להרפות ולהרגיש בטוח יותר.

להבדיל אלפי הבדלות מהמצב שאנו נמצאים בו כיום, ניתן לראות דוגמא מיוחדת במינה להורה "מוביל" שכזה בסרט המיוחד "החיים יפים"- בו בתקופת מלחמת העולם השנייה, במצב כאוטי, מסוכן ומלא באי וודאות, מצליח אבא אחד לנווט את ילדו באופן קסום בין האתגרים והמכשולים באמצעות משחק דמיון עשיר וכניסה לעולמו של הילד.

וודאות וודאות וודאות

"איזו וודאות? מי יכול לתת לילד וודאות בימים כאלו?!"

אז נכון. אין לנו וודאות על מתי נחזור לשגרה, ומתי הילד יחזור למסגרת ויפגוש את חבריו, או מתי נוכל להתרחק מהבלוק הקטן של ה-100 מטרים מהבית, או מתי יחזרו להיות ביצים בסופר, ואם נוכל בשנה הבאה לטוס לחופשה שחלמנו עליה או לא, כי כרגע אבא ואמא לא מרוויחים מספיק. מצב לא נורמלי, אמרנו? ובכל זאת, נוכל לתת לילד וודאות על מה שכן יש לנו שליטה עליו.

עוגנים ברורים וקבועים יעזרו לילד להיערך ולחוש פחות חרדה, גם אם יצאנו מהבית בלעדיו.

דברים קבועים כמו מתי אוכלים ארוחת בוקר, צהריים וערב, מתי אבא עובד ומתי אמא עובדת, מתי מדברים עם סבתא וסבא בזום ומתי מותר לראות טלויזיה או לשחק בטלפון, ומתי יש זמן שבו הילד מעסיק את עצמו.

אי וודאות היא אחד הגורמים העיקריים המגבירים חרדה, ולכן ככל שנוכל לתת לילד וודאות בתקופה זו ותחושת שליטה בחייו, נוכל לעזור לו להפחית חרדה.

הפחתת חשיפה

פה, בניגוד לוודאות, אנחנו מדברים על חשיפת יתר של ילדים לתכנים שמפחידים אותם.

כשאנחנו כהורים מדברים על אנשים שנפטרו מקורונה, על כמות מכונות ההנשמה, על הקושי הכלכלי והדאגה המתמדת שאולי נתקשה להסתדר, או כשהטלויזיה דולקת שעות רבות על חדשות והילדים נחשפים שוב ושוב לעיסוק במחלת הקורונה- החרדה שלהם עולה.

זה נכון גם לגבי מבוגרים, אגב. ולכן, רצוי להפחית את העיסוק בתכנים הלא נעימים ולהחליט על תדירות שנוחה לכם בה אתם בוחרים להיחשף למידע (תוך שמירה על ההנחיות). אם אנחנו מדברים על חרדת פרידה בה אחת הדאגות העיקריות היא שיקרה משהו להורים שלנו, חשיפת היתר לתוכן המפחיד בהחלט מעלה את החרדה לכך. כדאי להשתדל להפחית את החשיפה המרובה למידע הנמצא בכל מקום, ולתווך לילדים את המידע ברמה שהם יוכלו להבין ולהתחבר אליו. ישנם ברשת סיפורי ילדים מקסימים המספרים על הקורונה בהם ניתן להשתמש כדי להסביר לילדים על המצב.

שיח על רגשות

כמה אתם מרגישים מוצפים רגשית מ1-100? רובנו מלאים בימים אלו בהמון רגשות שמתחלפים במהרה, לעתים ממש בשניות. כמונו, גם הילדים מוצפים רגשית ולא תמיד יודעים להבין או להתמודד עם עוצמת הרגשות שמלווה אותם.

כדאי להשאיר מקום פתוח לשיח רגשי משפחתי או אישי בין הורה לילד. זה יכול להתקיים בזמן ארוחת צהריים או ערב משותפת או בזמן איכות קצר שבין הורה לילד.

שאלו את הילד- איך אתה מרגיש? מה היה לך הכי כיף השבוע ומה הכי קשה? מה היית רוצה שיקרה יותר בשבוע הבא ומה פחות...? אילו דברים אתה אוהב בתקופה הזו ומה מפריע לך והיית רוצה שישתנה..? חשוב להזכיר לילד שמה שהוא מרגיש זה נורמלי, ושמותר לפחד, וגם אנחנו ההורים מפחדים לפעמים. שיחה פתוחה כזו תאפשר לילד לעבד את רגשותיו ופחדיו ופחות "להתנהג" אותם. כמו כן, בשיחה ההורה יכול להציע לילדו דרכי התמודדות שיאפשרו לו לעבור את התקופה הזו בצורה טובה יותר.

שימוש במשחק ודמיון

ילדים רבים בימים אלו נצמדים יותר להוריהם עקב מגוון פחדים ולא רק עקב חרדת פרידה. ילדים שהיו עצמאיים ובטוחים בעצמם מתארים פתאום פחד מהחושך, מפלצות, גנבים ופורצים, חלומות רעים ועוד. זו היא תגובה טבעית של הגוף שנמצא בסטרס ויחד עמו מגיעות פרשנויות למצב שנחווה כמסוכן.

שימוש במשחק ודמיון להתמודדות עם הפחדים עשוי מאוד להקל על המצוקה של הילדים.

עם ילד שמפחד ממפלצות בלילה, למשל, אפשר להכין ספריי נגד מפלצות, שגורם להן לדגדוגים והן צוחקות ובורחות, להכין לו במיטה "ממתקים" (דמיוניים) שיוכל לתת למפלצת, או להכין לו מאכל (דמיוני) שהמפלצת שונאת שיואכל לזרוק לכיוונה והיא תברח. לילדה שפוחדת פתאום ללכת לשירותים לבד, אפשר להמציא שיר מצחיק לשירותים, או פשוט להחליט שכשנכנסים אומרים "נה נה בננה אני לא מפחדת..." תוך ריקוד מצחיק.

עם ילדה שמתמודדת עם חלומות מפחידים אפשר לצייר את החלומות או את מה שמפחיד בהם, לדבר על החלום או לחילופין להפוך אותו למצחיק- למשל לצייר לגנב מרשמלו על הראש, פצפוצי שוקולד על האף ושוקולד בידיים, ולהמציא לו סיפור חדש.

אפשר גם להשתמש במשחק ודרמה כדי להמחיז מפגש עם דמויות מפחידות או מצבים דהילד מרגיש מאוים מהם, ולהשתמש בדמיון כדי להפיג את המתח המתלווה למחשבות.

בקיצור- כיד הדמיון הטובה עליכם, נסו, שחקו ותהנו.

ואם הילד כבר עכשיו ממש חרד מלהיות לבד?

במידה וילדכם מראה קושי משמעותי להישאר לבד, פוחד ונמנע משהות לבד בחדר, בשירותים או בכל מקום אחר, חשוב לנסות ולעודד אותו באופן הדרגתי לשהות עצמאית.

אפשר להשתמש בכל הדברים שכתובים בחלק הקודם- לחזק אותו על הפעמים בהם הוא מצליח להסתדר רגע לבד, להפחית חשיפה לתכנים מפחידים, לאפשר שגרה ותחושת וודאות ולאפשר לו להתנסות לבד. לכל אלו ניתן להוסיף שתי דרכי התמודדות נוספות:

חשיפה לפחד תוך כדי משחק

אם למשל הילד מפחד מלהישאר לבד בחדר, אנחנו יכולים להתחיל במשחקים בהם נתחיל "לעשות דווקא" לפחד על ידי משחק. אפשר למשל להתחיל מלהיות 10 שניות לבד בחדר, 20 שניות, 30 שניות, להיות לבד כשההורה מחוץ לחדר ושרים ביחד שיר מצחיק, לשחק משחק הניחושים כשהילד בחדר וההורה מחוץ לחדר או לעשות קולות מצחיקים של חיות או אנשים ועוד, ולאט לאט להגביר את הזמן או המרחק מההורה.

נרצה לאפשר לילד להתנסות גם אם הוא קצת פוחד אבל תוך כדי הסכמה מלאה שלו. לא כדאי להכריח את הילד או ללחוץ עליו לעשות משימות שאינו מרגיש שמסוגל להתמודד איתן, כי זה עלול להגביר את החרדה עמה מתמודד.

הפחתת תגובתיות של ההורים

הורים רבים מתקשים להתמודד עם הדאגה של ילדם ובעקבות זאת מתחילים לאפשר וליזום יותר ויותר היצמדות- שינה משותפת, אכילה על רגלי ההורה, ציפייה מראש שהילד לא יצליח יתמודד לבד, ליווי צמוד לכל מקום ועוד. ככל שההורים עושים יותר "התאמות" כאלו על מנת לגונן על ילדם מתחושת החרדה, הילד פחות מתמודד עם פחדיו כי נמנעת ממנו ההתמודדות, ולעתים נוצר מצב שהחרדה דווקא נשמרת ומחריפה.

כדאי לתמוך בילד בתקופה זו ולהיות שם עבורו, אך במקביל להיות בתשומת לב ולנסות להפחית התאמות מיוחדות שכאלו, ולנהוג יותר כמו שהייתם נוהגים במידה והילד לא היה חש חרדה.

פניה להתייעצות עם איש מקצוע

במידה ואתם חשים שילדכם מתמודד עם חרדת פרידה או חרדה אחרת, נמצא במצוקה משמעותית ואינו מצליח לתפקד באופן מותאם לגילו במצב הנוכחי, אל תהססו לפנות לאיש מקצוע טיפולי המתמחה בטיפול בילדים. גם בתקופה זו, ניתן לטפל באופן מקוון בילדים על ידי שיחת וידאו, או באמצעות הדרכת הורים (לילדים קטנים שמתקשים להיות מול המסך), ולעזור בהתמודדות.

גם אני מציעה בתקופה זו טיפול אונליין, בעלות מוזלת בעקבות קשיי התקופה.

אם אתם דואגים ומרגישים שאתם או ילדכם זקוקים לעזרה, אתם מוזמנים לפנות אליי דרך לשונית "צור קשר" באתר או להתקשר 052-5310080.