ילדים זה שמחה? על תפיסת האושר והקושי בהורות
עודכן: 7 בינו׳ 2020
אני אף פעם לא אשכח את השבועות הראשונים לאחר הלידה של בתי הגדולה.
חזרנו הביתה, בריאים ושלמים, הכל היה כבר מוכן ומסודר לקראתנו, והמשפחה תמכה, בישלה ועזרה.
כולם מסביב היו מאושרים ונרגשים, ושמעתי כל הזמן קריאות של "איזה אושר, תהנו ממנה!".
האמת? שלא הייתי מאושרת.
הייתי טרוטה מעייפות, אמורה לטפל בגוזלית קטנה שסבלה מכאבי בטן ולא ישנה לילות שלמים, ומתוסכלת מהמעבר החד מההריון, בו כל תשומת הלב הייתה מרוכזת בי והיה מותר לי להתפנק, למחנה האימונים הכי קשוח שיש, שנקרא גם אימהות.
כשכולם מסביבי אמרו כמה זה כיף ומשמח, הרגשתי מקולקלת. לאורך השנים נתקלתי עוד הרבה בפער הזה שבין כמה שמהללים את ההורות וגידול הילדים, לבין כמה שזה קשה. במיוחד כשחברות ונשים רבות מסביבי ילדו, ורובן סיפרו שהן אכן מאושרות כמו ש"אמורים להיות". אז אילו הורים הם אכן מאושרים כמו שאמורים להיות? ומה זה בכלל אומר להיות הורה מאושר?
הורות בראי החברה- תפיסה לעומת מציאות
נושא ההורות והרצון להביא ילדים הוא נושא טעון רגשית, יש שיאמרו אפילו שהוא טאבו. לרוב בני האדם ישנו רצון טבעי ואבולוציוני להתרבות ולהביא ילדים, שפוגש את יכולת הבחירה וקבלת ההחלטות שהתפתחה אצל המין האנושי. ישנם גם אנשים שאינם מעוניינים להביא ילדים או להיות הורים, אך זה נושא שכמעט ואינו מדובר, בפרט בישראל.
התפיסה התרבותית בישראל בעשורים האחרונים משמרת מצד אחד את חשיבותו של ערך המשפחה, אך מצד שני חלו שינויים משמעותיים בתפיסת התפקיד ההורי והילדי, כך שבעצם החברה מעודדת ודוחפת אותנו להביא ילדים, להרות ולהקים משפחה, ובמקביל לכך, מעודדת תפיסה של התמקדות בצרכי וייחודיות הילד, הגשמה עצמית של ההורה וילדיו, תחרותיות והישגיות, ברמה גבוהה שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליה.
זה לא מפתיע, אם כך, שהורים שמרגישים שהם אינם מוצאים את עצמם בהורות, לא יודעים בדיוק מה הם אמורים לעשות או שאינם מאושרים כפי שמצפים מהם, חווים ירידה בערך העצמי, אשמה וקושי בתפקוד האישי, הזוגי וההורי.
ילדים זה שמחה- מלכודת האושר
אז מה זה אומר בעצם, "להיות מאושר"?
אם הציפייה שלנו היא לקום כל בוקר בשיא האנרגיות (לעתים אחרי לילה ללא שינה), לדבר עם הילדים תמיד בסבלנות, להצליח תמיד להניע אותם אל המקלחת ולהתלבש בבוקר, להציב גבולות אבל גם לדעת לעשות איתם משא ומתן, להיות אמפתיים ומכילים כך שהם ירגישו שהם יכולים לשתף אותנו, אבל גם לצפות שהם יעשו רק מה שאנחנו מסכימים להם, להכין את האוכל הכי בריא אבל גם הכי טעים, לקנות בגדים יפים אבל גם לא יקרים מדי, לצאת לחופשות וגם לחסוך לנו ולהם לעתיד, ובעיקר להצליח לג'נגל בין מטלות הבית, העבודה, ההתפתחות האישית והזוגית וההורות שלנו ולעשות את כל זה עם חיוך ותחושת הצלחה ושלווה פנימית... כנראה שלא נחוש מאושרים לעולם.
רק מלכתוב את כל אלו, נגמר לי האוויר.
לגדל ילדים זה קשה!
הם דורשים מאיתנו זמן, כח פיזי, אין סוף חשיבה והתאמה של עצמנו, דחיקה של הרצונות שלנו וסבלנות אין קץ.
אנחנו מצופים לקום ולהחליף לתינוק חיתול, לא משנה כמה אנחנו עייפים; להתפעל בפעם המיליון מהציור של הילד, למרות שאנחנו בדיוק ממש ממש זקוקים לרגע לעצמנו; ולעזור לילדה לנקות את החלב שנשפך עליה, למרות שאנחנו ממש חייבים להתפנות וכבר ביקשנו ממנה אלף פעם לשבת עם הכוס.
אנחנו גם מצפים מעצמנו להצליח לראות את הילד שלנו, להבין את הצרכים והרגשות שלו ולהצליח להיות הכי טובים שאנחנו יכולים עבורו, וגם בתחום הזה אנחנו מקבלים פעם אחר פעם הפתעה מאכזבת כאשר הילדים שלנו מתלוננים ואינם מרוצים מהמאמצים שלנו.
נוכל להסכים, אם כך, שאם נמדוד את האושר שלנו כהורים שלנו על ידי מספר החיוכים, רגעי השמחה או עמידה בציפיות ההורות המושלמת שלנו, ככל הנראה נרגיש רוב הזמן הורים פגומים ומקולקלים, כפי שתוכלו לראות בסרטון של ד"ר ראס האריס, כותב הספר "The Happyness Trap".
אז אם לא כך נמדוד את האושר שלנו, איך כן..?
ילדים זה שמחה- הורות כיוצרת משמעות
כמו שאומר ד"ר האריס בסרטון, יש מקום לחשוב מחדש על משמעות המושג "להיות מאושר". ייתכן שלהיות מאושר, קשור בעצם לתחושת המשמעות, השייכות והחיבור, ולתחושה שאני חי קצת יותר קרוב לדרך בה הייתי רוצה לחיות. גם בהורות, הפרספקטיבה לפיה האושר קשור בתחושת המשמעות, עשויה מאוד לעזור לנו להתמודד עם הקשיים שאנו פוגשים בגידול הילדים.
איזה הורה אני רוצה להיות?
קחו דף ועט, ובואו נעשה יחד תרגיל.
שימו ברקע שיר שאתם אוהבים, שבו בנחת וכתבו לעצמכם חזון הורי. איזה מין הורה הייתם רוצים להיות בשנה הקרובה? איך ההורה הזה מתנהג, איך נראה סדר היום שלו? כמה מהזמן הוא מבלה עם הילדים ומה הוא עושה איתם בזמן הזה? מה חשוב להורה הזה בקשר שלו עם הילדים שלו ועם בן/בת הזוג, מה חשוב לו עבור עצמו?
איזה ערכים חשובים לכם בהורה שהייתם רוצים להיות השנה? האם זה סבלנות, האם זה זמן איכות, האם זה דווקא נפרדות או עבודה על הצבת גבולות? האם ההורה שהייתם רוצים להיות מבלה עם הילדים בריקודים או דגדוגים? או שהוא הורה שסולח לעצמו יותר ומאפשר לעצמו יותר הקשבה לצרכים שלו עצמו?
שימו לב- בחזון הזה אנחנו דווקא לא כותבים מטרות ברורות ויישומיות, אלא הוויה. דרך שלפיה הייתם רוצים לחיות בהורות שלכם השנה.
סיימתם? יופי.
תלו את החזון הזה על דלת הארון שלכם, והציצו בו פעם בכמה ימים. שימו לב אם אתם מרגישים שהצלחתם היום לבחור בדרך שמקרבת אתכם אל ההורה הזה. כשאתם מרגישים שהתרחקתם- שאלו את עצמכם מה יאפשר לכם מחר להתקרב קצת יותר. אין כאן מטרה סופית, אלא תהליך מתמשך. חשוב לזכור שלהיות ההורה הזה לא אומר להיות הורה שמח יותר או מרוצה יותר בכל רגע נתון. להיות ההורה הזה, משמעותו להתקרב למה שחשוב לכם, וסביר שההתקרבות הזו תביא איתה בדרך גם אתגרים, אכזבות ומגוון רגשות.
ילדים זה שמחה- כיצד להתמודד עם הקשיים?
אז אמרנו שהשאיפה שלנו היא לחוות את ההורות שלנו כמסבה לנו תחושת משמעות. אבל מה עושים עם כל הקושי? להיות הורה זה מרגיש המון פעמים לבד (גם כשזה בשניים). אז קחו כמה טיפים שעשויים לעזור בהתמודדות עם השחיקה היום יומית בהורות:
תמיכה ושיתוף- תמיכה היא אחד החלקים חשובים בבניית חוסן רגשי להתמודדות עם קשיים. בהורות במיוחד- חשוב להיתמך, לשתף ולהרגיש ביחד. שתפו את הקשיים שלכם עם אנשים אהובים בסביבתכם, קבלו חיבוק, עידוד ועצה (אם תרצו). אם אתם לא מרגישים שיש את מי לשתף בסביבה, גם קבוצות במדיה החברתית יכולות לתת את המענה הזה.
הומור- אם במדיה חברתית עסקינן, המדיה היום מוצפת באנשים שמוציאים את ההורות מאיזור הטאבו ומדברים באופן הכי גלוי על הקשיים עם המון הומור עצמי. היכולת לצחוק על "מר גורלנו", אפילו כשמתחשק לנו לטוס לאי בודד ולא לראות את הילדים לשנה, עשויה מאוד לשפר את היכולת שלנו להתמודד.
איזון- נסו להיות קשובים לעצמכם ולהצליח להגיע לזמן המשותף עם הילדים כשאתם מאוזנים יחסית. גם אם זה אומר לעבוד חצי שעה פחות, או לבלות עם הילדים חצי שעה פחות, אבל להגיע טעונים ועם סבלנות לילדים אחרי שאפשרתם לעצמכם משהו שעושה לכם טוב, זה שווה את זה. עם הילדים חשובה הכמות, אבל יותר חשובה האיכות.
תשומת לב לחיובי- כולם מדברים על חיזוקים חיוביים לילדים שלנו. אבל מה איתנו? נסו לעשות לכם הרגל, לפני השינה או בזמן הצחצוח, לחשוב על 2-3 רגעים שהרגשתם בהם משמעות ושאתם שמחים שהם התרחשו.
חמלה עצמית- כידוע לכולנו, זה החלק הכי קשה. רובנו כהורים, מלאים בביקורת עצמית על מה הצלחנו ומה לא. רק מה, הביקורת הזו בדרך כלל לא מקדמת אותנו יותר אל עבר ההורים שאנחנו רוצים להיות, אלא אפילו מרחיקה. נסו לצרף למחשבה בערב גם 2-3 דברים שלא הלכו היום כפי שקיוויתם, ואתם סולחים לעצמכם עליהם ומאפשרים לעצמכם מרחב שאינו מושלם. החמלה עשויה לאפשר לכם להתקרב אל ההורים שאתם רוצים להיות, וגם להיות מודל מעולה לילדים שלכם, על היכולת שלהם לקבל את עצמם כפי שהם.
לסיכום,
הורות היא מורכבת, מלאה ברגשות חיוביים וגם ברגשות שליליים. מותר להגיד שקשה, מותר להתלונן, חשוב לעצור ולהקשיב לסימני הרגש שלכם, וכדאי גם לחשוב מה יאפשר לכם לחוות את ההורות כמשמעותית ומלאה יותר.