• נטע לוי גינת

פיתוח יכולת התמודדות עם תסכול אצל ילדים

עודכן ב: 17 יול 2019



מתארים את ההורות של היום כמתירנית, מפנקת, מגוננת ואפילו מפצה, ועל הילדים של היום כחסרי גבולות, מפונקים, הישגיים מאוד ובעלי סף תסכול נמוך. הורים רבים מתארים שהם מנסים למנוע מילדיהם להיתקל בכל מכשול בדרכם, כדי שהם יהיו מאושרים, מצליחים, וימלאו את הפוטנציאל שלהם במלואו.


אך האם הגישה בה אנו מונעים מילדינו לחוות תסכול היא זו שתאפשר להם להיות מאושרים? מחקרים רבים מראים שדווקא הורות המאפשרת לילד לחוות תסכולים וקשיים מתונים, יחד עם תמיכה, קשורה להתפתחותם של מבוגרים מאושרים ומצליחים יותר חברתית, לימודית ותעסוקתית.


התמודדות עם תסכול והתפתחות תפיסת המסוגלות העצמית


תפיסת המסוגלות העצמית משמעותה האמונה של האדם לגבי יכולתו לבצע משימה כלשהי ולהתמודד איתה בהצלחה. לפי בנדורה (1997), האמונה של האדם במסוגלות העצמית שלו תשפיע על המוטיבציה שלו ועל הישגיו בפועל.


כלומר, אם לדוגמא תפיסת המסוגלות העצמית שלי לגבי יכולתי להצליח במבחן במתמטיקה היא גבוהה- עולה הסבירות שאצליח לגייס משאבי קשב, זמן ומאמץ ואצליח במבחן במתמטיקה.

לעומת זאת, אם תפיסת המסוגלות העצמית לגבי יכולתי להצליח נמוכה- אני אתפוס את המבחן כאירוע מאיים ואני עשויה להתמקד במכשולים ובקשיים הצפויים לי בדרך להצלחה במבחן, במקום ביכולותיי, וכתוצאה מכך הסבירות שאצליח לגייס את המשאבים האישיים שלי וללמוד כראוי פוחתת, וגם הסיכוי להצלחה פוחת.


תפיסת המסוגלות העצמית מושפעת ממספר גורמים, ביניהם צפייה בהתנסות מוצלחת של אחרים משמעותיים (מודלינג), עידוד חיצוני, ובעיקר- חוויית הצלחה בביצוע משימות קודמות.

ניתן להבין מכך שילד שלא "זוכה" להתמודד עם תסכולים, כישלונות ואתגרים, כי הוריו "סוללים" לו את הדרך ומגנים עליו מפני חוויה לא נעימה, בעצם גם לא זוכה להתמודד עם ההצלחה שבהתגברות על קושי, ולכן עשוי להתקשות לרכוש תפיסת מסוגלות עצמית ויכולת להתמודד עם תסכול.


אותו ילד, כשיפגוש התנסות מאתגרת חברתית בגן, קושי לימודי בבית הספר או אפילו בהמשך קושי בהסתגלות בצבא או במציאת עבודה, עשוי להרגיש מאוים וייטה להימנע מאתגרים שהוא לא מאמין שיצליח בהם, מה שעשוי להוביל בפועל לקושי בהתקדמות אל עבר מטרותיו ובירידה בדימוי העצמי שלו.


תפיסה הורית והתמודדות עם תסכול


לעתים, הורים מרגישים חסרי אונים אל מול התגובות של ילדם כשהוא פוגש תסכול. ילד שנוטה לצעוק ולשכב על הרצפה כל פעם שהדברים לא מסתדרים לו כפי שציפה, להפוך את המשחק כאשר הוא חושש שיפסיד, ולהימנע מכל פעילות שבה ייתכן שהוא לא יחווה הצלחה, עשוי להוות קושי עבור ההורה שתוהה מה היא הדרך הנכונה להגיב, ולהשפיע על תפיסת המסוגלות העצמית שלו כהורה.

מחשבות כמו "זה כל כך קשה לו כשהוא מפסיד, אני לא רוצה שהוא ירגיש שהוא לא טוב בכלום", או "אני אף פעם לא הרגשתי טוב בלימודים, אני לא רוצה שהוא יחווה כישלון כמוני" מלוות הורים רבים ומקשות על היכולת שלהם לדרוש מהילד להתמודד עם מצבים שעשויים לגרום לו להרגיש רגשות לא נעימים.


הבעיה שנוצרת, היא שמרוב שאנו רוצים לגונן על ילדינו, לעתים נוצר מצב הפוך, בו ככל שהילד "נמנע" מחוויות לא נעימות, הוא פחות מאמין ביכולת שלו להתמודד איתן ולהצליח להתגבר עליהן, וכך באמת יותר קשה לו להתמודד כשהוא בכל זאת פוגש אתגר.


הגברת המסוגלות העצמית


אז אם מצד אחד אנחנו רוצים חוויית הצלחה, ומצד שני הילד לא מסוגל לחוות תסכול, מה עושים?

ניתן להמשיל את הלמידה לעלייה ארוכה בהר תלול. אנחנו לא מצפים מהילד להצליח מחר להתמודד עם כל אתגר שיגיע לפתחו, אלא עולים לאט ובצעדים קטנים.


נתחיל מהתנסויות קטנות. למשל:

  • להתחיל לנצח בחלק מהתורות במשחק ולתת לילד להפסיד, או אפילו לשחק עם הילד ב"משחק ההפסדים" שמי שמפסיד הכי הרבה מנצח.

  • לצפות לדחיית סיפוקים לזמן מועט בתחילה, ואז להגדיל אותו.

  • לבחור בין 2 משחקים שהצעתי לו, למרות שהוא ממש רוצה דווקא את זה שאחיו משחק בו.

  • לצייר ציור "מושלם" ואז לעשות עליו קשקוש קטן ובכל זאת לשמור את הציור ולא לזרוק לפח.

  • להתחיל ממשימות קטנות בלימודים, במקצועות בהם הוא מרגיש יותר בטוח.

כל פעם שנראה שהילד מצליח לחוות הצלחה, נדגיש את זה ונראה לו כיצד הוא הצליח להתגבר למרות שהיה לו קשה, ולאט לאט נתחיל לאתגר את הילד בהתנסויות הולכות וגדלות.


התמודדות עם רגשות לא נעימים


כחלק מהתמודדות עם תסכול, צריך הילד להיות מסוגל לשאת רגש לא נעים, וגם אנחנו כהורים צריכים לפעמים להתאמן על היכולת להתמודד עם זה שהילד שלנו חווה רגש לא נעים. בתהליך של הדרכת הורים, הורים רבים עוברים תהליך של שינוי התפיסה בנוגע לתסכולים של ילדיהם, ובנוגע ליכולות והחוזקות שלו.

האמונה של ההורה שהילד שלו יצליח להתמודד עם רגשות לא נעימים, מחזקת את אמונתו של הילד בעצמו וביכולתו להתמודד עם התסכול.


ובבית?

כשהילד חווה כישלון- נסו להימנע מ"לרכך" את התחושה, להסיח את דעתו או לתת לו פרס במקום אחר.

נסו לשקף לילד מה שאתם רואים, ומה שהוא מרגיש, ולתת לו תחושה שהוא מובן. למשל:

"מאוד קיווית להצליח בעבודה בעבודה בחשבון (או לנצח במשחק, לבנות מגדל מאוד גבוה, להיות ראשון בחוג וכו'..), אתה מאוכזב/ מתוסכל/עצוב שלא הצלחת. זה באמת מתסכל כשדברים לא מסתדרים כמו שקיווינו... אני פה איתך.

עצם החוויה הרגשית וההתגברות עליה, כבר משפיעים לטובה על תחושת המסוגלות העצמית ועל היכולת להתמודד עם תסכולים.


לסיכום,

אנחנו כהורים רוצים לתת את הכי טוב לילדינו, שאף פעם לא יהיה להם קשה ושתמיד יהיו מאושרים. לפעמים, עלינו לזכור ש"קשה" אינו בהכרח שלילי, ושעלינו לאפשר לעצמינו כהורים לאפשר לילדים שלנו ולעצמינו להתמודד עם אתגרים שונים, בדיוק כפי שאנחנו התמודדנו, ולאפשר להם לגדול לאנשים בעלי תפיסת מסוגלות עצמית גבוהה יותר, יכולת להתמודד עם מכשולים וקשיים, וחוסן נפשי.


Bandura, A. (1997). Self-efficacy: The exercise of control. New York, NY, US: W H Freeman/Times Books/ Henry Holt & Co.


Chandler, Megan (2006). The influence of parenting style and ethnicity on academic self-efficacy and academic performance. Available electronically from http : / /hdl .handle .net/1969 .1 /3717.


Van Ingen, Daniel & Freiheit, Stacy & A. Steinfeldt, Jesse & Moore, Linda & J. Wimer, David & D. Knutt, Adelle & Scapinello, Samantha & Roberts, Amber. (2015). Helicopter Parenting: The Effect of an Overbearing Caregiving Style on Peer Attachment and Self-Efficacy. Journal of College Counseling, 18 (7-20).


אפל, נ' (2014). לדבר CBT עם הורים וילדים: מדרך למטפל ההתנהגותי קוגניטיבי. קריית ביאליק: אח. פרק 3: המתנות של ההורה לילדיו בעידן המודרני- טיפול הערך העצמי והמסוגלות העצמית.