הגוף הנשי כמרחב ציבורי

לא אשכח את הימים שהייתי כילדה הולכת ברגל לחברות ועוברת ליד אתר בניה או סתם ליד כביש, מקבלת מבט, הערה או צפצוף.

מצאתי את עצמי תמיד תוהה ביני לבין עצמי איך זה שאם זה ברור מי פה מתנהג לפי הכללים, אני זו שבסוף מרגישה לא בנוח ומכווצת את עצמי עוד ועוד?

התחושה הזו שהגוף שלי כילדה, נערה ואישה שייך לסביבה ליוותה אותי בעוד המון רגעים בחיים-

• המפגשים עם רופאי משפחה ורופאי נשים שהודיעו לי מה אני צריכה ומה אני לא באמת מרגישה.

• המפגש עם ההסברים החלולים על הסיבות למיגרנות או מצבי הרוח לפני הוסת, שהסתכמו ב"זה הורמונלי, זה יעבור".

• התהיה המתמשכת מה ללבוש, וכמה חשוף כדאי שזה יהיה כדי להנכיח את עצמי כנערה אבל לא לסכן את עצמי (והאמיתות המופנמות שזה היה צריך להיות חשוף בכלל מלכתחילה כדי שתהיה לי נוכחות).

• ההערות של מישהו אהוב על כמה רזיתי או עליתי, הליטוף של הבטן ההריונית ללא רשות ועוד.

• 
  

הגוף של נשים מזה עשורים רבים עדיין נתפס כרכוש הכלל.

פעם זה היה באמירה הברורה איך נשים צריכות להתלבש, להיראות ולהתנהג, איפה להוריד שיער ואיך הן נדרשות להתנהג בתור בנות זוג.

כיום, בתקופה שאחרי עידן ME TOO, נשים הרבה יותר עצמאיות ומודעות לגבולות שלהן.

ועדיין, השיח על התזונה, ההרזיה וההשמנה, המגע ללא רשות, השיח על מה "חייבות" לעשות בהיריון, או סביב הנקה ועוד רבים- מציג את הגוף הנשי ככזה שהסביבה קובעת עליו ולא ממש האישה.

הצורך התמידי להתאים את המראה ל"כללי החברה" יוצרים הפנמה של הקול החיצוני לקול פנימי ומביא נשים רבות לקושי לזהות מתי הן פועלות כי זה מה שהן בוחרות בו, ומתי כי "ככה אמורים".

נכון, אפשר לקרוא לזה חיברות וזה תהליך טבעי, אבל הוא הופך למסוכן כשהבלבול הזה פוגש נשים במקום בו הן מתקשות לזהות את הגבולות הפנימיים שלהן ולהבין מתי בעצם הן מרגישות לא בנוח או שנכפה עליהן משהו.

אפילו אם נדבר על מצבים יומיומיים לחלוטין ולא על מצבי סכנה מובהקים, נשים לעתים יתארו מצבים שבהם הגוף שלהן מגיב לפני שהן ידעו בכלל שלא טוב להן, ירגישו שהן קופאות, מחייכות בלית ברירה או מתכווצות, רק כדי להבין בשלב מאוחר יותר שמשהו עבר את הגבול שלהן- וזה יכול לקרות בעבודה, עם משפחה, חברים, או סתם באוטובוס.

אולי חלק מהתפקיד שלנו בעולם החדש הזה הוא להשפיע על התפיסה הזו ולהתחיל מבפנים החוצה?

להתבונן- מה נכון לי, מה מתאים לי, מה נעים לי

לשרטט- את הגבולות הרגשיים והפיזיים שלי

לתקשר- את הגבולות האלה, קודם כל לסביבה הקרובה ואחר כך גם לרחוקה

המושגים כבר פה- רצון נלהב, הסכמה מודעת, הקשבה ועוד רבים. שווה להתאמן בלשמור לעצמך את הזכות.

מותר לך לרצות

מותר לך לא לרצות

מותר לך להתקרב

מותר לך להתרחק

מותר לך לדרוש שיכבדו אותך ואת הגוף שלך

מותר לך לכבד את הגוף שלך בעצמך ולתת לו מה שהוא זקוק לו

מותר לך