הפחד להיות "יותר מדי" - על תפיסת הרגישות הנשית בחברה

יצא לך כבר לשמוע "תפסיקי להיות היסטרית" ?

סביר שכן, ולרובנו כן. רגישות נשית והבעת רגשות עד היום מתויגת לעתים כ"היסטרית".

המונח "היסטריה נשית" מתאר אבחנה רפואית היסטורית היסטורית שניתנה לקשת רחבה של תסמינים פיזיים ורגשיים אצל נשים כמו עילפון, עצבנות, חרדה וכאבים. האבחנה הזו אינה קיימת כיום יותר, אם כי המושג עצמו שרד בלשון היומיומית לתיאור תגובה רגשית "מוגזמת" ומיוחס במרבית הפעמים לנשים גם כיום.

מה זו התגובה הרגשית המוגזמת הזו?

התפיסה על איך נראים רגשות ואיך "אמורים" להתנהג בחברה, נגזרת לא מעט פעמים מהעולם הגברי העסקי, עוד מהשנים בהן נשים היו אמונות רק על פנים הבית בעוד הגברים היו המפגש עם העולם החיצוני.

החוויה הנשית בעולם, לא רק שאינה מדוברת מספיק, היא גם לא נחקרת בהרבה מאוד מקרים ורוב גוף המחקר כיום עדיין מבוסס על הגוף והנפש הגבריים.

התגובה הגברית ה"מקובלת" בעולם העסקי לרוב נתפסת כשקולה, החלטית ורגועה. לכן, באופן לא מפתיע, כשאישה חווה רגשות ומבטאת אותם בבהירות, ולעתים בעוצמה, הרבה פעמים תיתפס התגובה הזו כ"היסטרית", "מוגזמת", "דרמטית" ועוד.

הבעיה מתחילה כשהתפיסה השגויה הזו מלווה נשים במפגש שלהן עם הסביבה והעולם.

בזוגיות- נשים רבות מתמודדות עם חוסר הכלה ותמיכה כאשר הן חוות קשיים רגשיים. בני הזוג מתייגים את רגשותיה של האישה כמוגזמים ואותה כ"יותר מדי" והיא אינה מקבלת תיקוף לרגשותיה.

האישה, מצידה, מרגישה פחות ופחות לגיטימיות לבטא את רגשותיה ומצטמצמת, באופן שפוגע בה ולעתים גם בזוגיות.

במקומות עבודה- נשים מתקשות לעתים לקבל משרות בכירות ולהתקדם בעולם המקצועי, בין היתר מאחר והן נתפסות כ"רגישות מדי". לא מעט נשים חשות שעליהן להסתיר את רגשותיהן ולהביע אדישות, קור וחוסר רגש על מנת להצליח להתקדם בחייהן המקצועיים.

בעקבות מפגשים חוזרים עם התיוג הזה,

חלק מהנשים מתחילות לחוש שאין תוקף ומקום לרגשותיהן, מתחילות לפקפק בתחושותיהן וחוויותיהן ולפתח שיח פנימי שלילי לגבי רגשותיהן ולגבי עצמן.

התפיסה העצמית הזו של "אני יותר מדי"- משפיעה על הרבה נשים במהלך חייהן בבחירות שהן מרשות לעצמן לעשות, בכמה הן סומכות על יכולתן לקבל החלטות, בחברות ובזוגיות שהן בוחרות, במקום העבודה, ועוד.

החיבור לרגש כמשאב

חשוב לדעת שרגישות לא שווה חוסר ויסות ובוודאי לא שווה היסטריה.

נשים, בממוצע, מזהות רגשות מוקדם יותר בעצמן ובאחרים, שמות לב ליותר ניואנסים רגשיים ומגיבות יותר מהר לדיסוננס רגשי. מערכת הזיהוי והאיתות שלהן לרוב מדויקת יותר.

במערכת הרגש הנשית יש נטייה להשתמש ברגש יותר כבסיס לקבלת החלטות והן יכולות לשלב יותר טוב את רגשותיהן בהתבוננות על יחסים בהקשרים שונים. מחקרית, זה קשור ליכולת גבוהה יותר לקבל החלטות מורכבות וזיהוי מצבים מסוכנים לפני שהם פורצים.

בנוסף, המערכת הנשית בנויה יותר לויסות דרך קשר ושיח ולא דרך ניתוק או התמודדות לבד. הנשים הן משאב משמעותי בעולם שלנו שבו יצירת קשר עמוק ונוכח הופכת קשה יותר ויותר. יתרה מכך, ידוע שהיכולת לדבר על רגשות ו"לאוורר" אותן בסביבה החברתית (כמו שקורה יותר בין קבוצות של חברות נשים) היא בעלת ערך אדיר לחוסן נפשי, תחושת שייכות ויצירת קשר.

בקיצור, את לא היסטרית. את מרגישה. את רואה, את מתבוננת, את יוצרת קשר, את יוצרת ושומרת על יחסים.

בפעם הבאה שמישהו אומר לך שאת היסטרית, תזכרי לומר לו ולעצמך שהרגשות שלך חשובים, והם פה כדי להיות מעין מצפן לדרך שלך בעולם.